פתיחה · "שיר האהבה של הנשמה" · "קודש הקודשים – מקום המפגש"
שיר השירים איננו עוד ספר בין ספרי הקודש, אלא סוד עמוק של כל התורה כולה, הלב הפנימי שבו מתגלה הקשר שבין האדם לבוראו, בין כנסת ישראל לקב"ה. זהו ספר של אהבה, של כיסופים, של גילוי והסתר, של רצוא ושוב. כל פסוק בו נושא רבדים רבים של משמעות: הפשט מספר על אהבת דוד ורעיה, הדרש מגלה את אהבת הקב"ה לישראל, והרובד הפנימי חושף את מסעה של הנשמה המבקשת לשוב אל מקורה.
שיר האהבה של הנשמה
שלמה המלך, בחכמתו העליונה, לא בחר לבטא את האמת הזו דרך הלכות, לא דרך ציוויים ולא דרך תוכחות, אלא דווקא דרך שפה של אהבה, של דימויים, של רמזים, של שירה. משום שהאמת העמוקה ביותר אינה נתפסת בשכל בלבד אלא בלב, בחוויה, בתנועה פנימית של קשר. ישנה אמיתות שאפשר להסביר, וישנה אמיתות שאפשר רק לחוות. שיר השירים אינו בא ללמד אותנו רק מה לחשוב על הקב"ה, אלא כיצד לאהוב אותו, כיצד להתגעגע אליו, כיצד לחפש אותו גם כאשר נדמה שהוא נסתר.
לכן זהו ספר שנפגש עם האדם. כל אדם הקורא בו מגלה שהוא עצמו נמצא בתוך הסיפור. פעמים הוא "הרעיה" המחפשת את דודה, פעמים הוא "הדוד" הקורא לאדם לפתוח את דלת ליבו, פעמים הוא חווה קרבה גדולה ופעמים הסתר פנים. זהו סיפורו של כל אדם, בכל דור ובכל מצב בחייו.
קודש הקודשים – מקום המפגש
חז"ל לימדו שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים. אין זו רק אמירה על קדושתו של הספר, אלא על עומק תפקידו. כשם שקודש הקודשים היה המקום שבו נפגשו שמים וארץ, כך שיר השירים הוא המקום שבו נפגשים העולם הגלוי והעולם הפנימי, השפה האנושית והאור האלוקי, הגוף והנשמה, האהבה האנושית והאהבה האלוקית. כל דימוי גשמי בספר משמש חלון למציאות רוחנית עמוקה יותר.












